מצר מפעלים (1974) בעמ נ' שיטה הדבקות בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפינוי מושכר שהינו מבנה תעשיה המצוי ברחוב הנס מילר 14 באזור התעשיה קרית ביאליק, והידוע כחלקה 31 בגוש 12583 (להלן: "המושכר"), ומצוי בבעלות התובעת.

בין הצדדים נערך ביום 1.1.07 הסכם שכירות לפיו המושכר הושכר לנתבעת לתקופה של שנתיים (להלן: "תקופת השכירות הראשונה"), תוך מתן זכות להארכת ההסכם לשנתיים נוספות (להלן: "תקופת השכירות הנוספת"), כאשר נקבע מנגנון לקביעת גובה דמי השכירות שיחולו בתקופת השכירות הנוספת (סעיף 5.7 להסכם).

בתום תקופת השכירות הראשונה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה דמי השכירות ביחס לתקופת השכירות הנוספת אך הנתבעת המשיכה להחזיק במושכר תוך שהיא משלמת את דמי השכירות שנקבעו בהסכם ביחס לתקופת השכירות הראשונה, תוך דחיית דרישתה של התובעת למינוי שמאי או בורר שיכריע במחלוקת בין הצדדים (כפי שנקבע בהוראות ההסכם).

הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי תנאי הסכם השכירות הוכתבו על ידי התובעת ואינם משקפים את הסכמות הצדדים שהיו קיימות עוד קודם לחתימתו, במהלך שנים ארוכות בהן שכרה הנתבעת את המושכר מהתובעת. לטענת הנתבעת דמי השכירות שדרשה התובעת עבור תקופת השכירות הנוספת הינם גבוהים מה"מקובל" באזור (מדד שנקבע בסעיף 5.7 להסכם) וכי היא זכאית לקזז כנגד חיוביה בהסכם את שווי ההשקעות שהשקיעה במושכר במהלך השנים הארוכות בהן היא מחזיקה בו ועושה בו שימוש.

בהחלטתי מיום 9.3.10, חרף התנגדות התובעת, החלטתי על מינוי שמאי שיעריך את גובה דמי השכירות הראויים עבור המושכר וכן יתיחס לטענת הנתבעת באשר לקיזוז ההשקעות שביצעה במושכר.

בהתאם לחוות דעת השמאי דמי השכירות הראויים עבור המושכר בתקופת השכירות הנוספת הינם בסך של 7,400 ₪ בצירוף מע"מ (בהצמדה למדד חודש 2/09). יצויין כי סכום זה נמוך מהסכום שדרשה התובעת אולם עולה על דמי השכירות לתקופת השכירות הראשונה. כמו כן קבע השמאי כי בהעדר השקעות במושכר לאחר חתימת הסכם השכירות, אין מקום לקיזוז כלשהו מדמי השכירות.

בהתאם לחוות דעת השמאי, מר בועז גפן, ולהחלטתי מיום 9.8.10, ובהעדר הודעה מטעם הצדדים כי הגיעו להסדר בדבר תשלום דמי השכירות על פי חוות דעת השמאי, הנחתי היא כי תשלום דמי השכירות לא הוסדר, ולפיכך ניתן בזאת צו לפינוי המושכר באופן מיידי, ותוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת.

קציבת הזמן הקצר לפינוי נובעת מכך שלנתבעת היה זמן די והותר מאז ניתנה חוות דעתו של השמאי להסדיר את תשלום דמי השכירות או לחלופין להיערך לפינוי המושכר, ואין לאפשר לה להשלים את תקופת השכירות השניה ככל שלא שילמה את דמי השכירות הראויים.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ.

על אף שאין צורך בהיתר לפיצול סעדים משהוגשה התביעה בהתאם לתקנות, הרי שעל מנת להסיר ספק ולמנוע מחלוקות בסוגיה זו בלבד, ניתן היתר לפיצול סעדיה של התובעת.

ניתן היום, ה' חשון תשע"א, 13 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: